החלטה בתיק עפ"ס 10269-08-13

הנשיאה נילי ארד

1.    לפניי בקשת המערערות להורות על תיקון השמטה מקרית בפסק דינו של בית דין זה, שניתן ביום 3.9.2013, ובמסגרתו לבטל את החיוב בהוצאות שהשית עליהן בית הדין קמא.

הרקע לבקשה

2.    בין הצדדים מתנהלת תובענה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין; ס"ע 31336-06-11 ו-ס"ע 31340-06-11). ביום 2.8.2013 דחתה השופטת שומרוני-ברנשטיין את בקשת המערערות לפסול עצמה מלישב בדין ולאור זאת חייבה אותן בתשלום הוצאות המשיבים בשיעור של 1,500 ש"ח (להלן: החלטת השופטת).

3.    על החלטת השופטת הוגש לפניי ערעור. בפסק דיני מיום 3.9.2013 קיבלתי את הערעור בנימוק ש"בנסיבות העניין התגבש חשש ממשי למשוא פנים ופגיעה במראית פני הצדק" (להלן: פסק הדין).

הבקשה מושא ההליך

4.    ביום 10.9.2013 הוגשה בקשת המערערות להורות על תיקון השמטה מקרית בפסק הדין, באופן שיבוטל חיובן בהוצאות שהושתו עליהן בהחלטת השופטת (להלן: הוצאות המשפט). הבקשה הוגשה בתוך 21 הימים כנדרש בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

המערערות טענו, כי בפסק הדין לא בוטל החיוב בהוצאות משפט, למרות שבקשתן לביטול החיוב כאמור, נזכרה בגוף פסק הדין; וכי משהחלטת השופטת בוטלה על כל חלקיה, כולל הביטול גם את החיוב בהוצאות המשפט.

עוד טענו, כי על פי ההלכה הפסוקה, העדר קביעה בדבר ביטול הוצאות משפט, יש לראות כ"השמטה מקרית", הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

לבסוף ציינו, כי פנייתן לב"כ המשיבים בבקשה להסכים לביטול חיובן בהוצאות המשפט לא נשאה פרי.

המסגרת הנורמטיבית

5.    הוראת החוק הרלבנטית לבחינת הסוגיה שלפניי מצויה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט המורה כך:

" מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

הוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט חלה בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

6.    בפסק הדין ב עניין יוסיפוב התייחס בית המשפט העליון לעניין תיקון פסק דין, וכך קבע :

" מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל."

      בפסק דין המנחה ב עניין גופר קבע בית המשפט העליון כי הנפסק ב עניין יוסיפוב יפה אף בהתייחס לסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. אשר לנסיבות של העדר התייחסות לנושא פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בפסק דין נפסק באותה פרשה:

" אין כל מניעה להשקיף על חוסר התייחסות לשאלת שכר טרחה והוצאות בפסק דין כעל השמטה מקרית הניתנת לתיקון על ידי בית המשפט שנתן את פסק הדין, מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. גישה זו יש בה היגיון נוכח החובה המוטלת על בית המשפט לפי תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 להחליט בתום הדיון בשאלת שכר הטרחה והוצאות המשפט... חזקה, אפוא, על בית המשפט כי ייתן דעתו לסוגיות אלה בכל החלטה שיפוטית היוצאת תחת ידו וכי הימנעותו מלעשות כן נובעת מהיסח הדעת. משכך, ניתן בעיני לפרש את שתיקתו כהשמטה מקרית הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט ולא כעניין מהותי המצריך הגשת ערעור."

      הלכת גופר, אומצה בפסיקתו של בית דין זה בפסק הדין ב עניין אוחנון .